Language Lit מול Readlang

זה הלב של העניין. ב-Readlang לוחצים על מילה ותרגום מכונה מהיר צץ במקום, בשפה שלכם. זה מהיר, זה חינם, ולחיפוש מילים בודדות זה עושה את העבודה יפה.

Language Lit עושה משהו אחר כברירת מחדל. לוחצים על מילה או על ביטוי שלם ומקבלים תרגום שנכתב במיוחד למשפט הזה, בכל פעם, בלי מגבלה יומית. ניב חוזר כמו מה שהוא באמת אומר, לא כמחרוזת מילים מילולית. מילה שיכולה להתפרש בשלוש דרכים חוזרת עם זו שהמשפט הזה צריך, כך שאתם לא רצים על רשימת הגדרות ומנחשים איזו מהן מתאימה.

Readlang הוסיף גם הסברי AI, והם טובים, אבל הם יושבים בצד. במסלול החינמי שלו תרגומי הביטויים והסברי ה-AI מוגבלים לעשר פעמים ביום, כך שדווקא הקריאה שמבינה הקשר היא החלק שאתם צריכים לחסוך בו. כאן התרגום שמבין את המשפט הוא הלחיצה היומיומית, לא תכונה ששומרים לשורות הקשות.

כשרוצים להעמיק, הכול מאותה לחיצה: תרגומים חלופיים, פירוק של הדקדוק ולמה המשפט עובד כמו שהוא עובד, משפטי דוגמה שמשתמשים במילה במקום אחר, ותמונת זיכרון שה-AI מצייר על המקום כדי שתידבק.

שני היישומים הופכים את המילים שאתם לוחצים עליהן לכרטיסיות ומרווחים את החזרות. ההבדל הוא מה קובע את התזמון. Readlang מתזמן חזרות במסורת של SuperMemo: מילה מטפסת בסולם קבוע ככל שאתם עונים נכון, יום, אחר כך שלושה ימים, שבוע, שבועיים, חודש, והסולם הזה זהה לכל מילה.

Language Lit מחשב את זה מילה אחר מילה. מודל למידת מכונה עוקב אחרי איך החזרות שלכם הולכות ומנבא, מילה אחר מילה, כמה סביר שתזכרו כל אחת מהן ממש עכשיו. כשאתם מתיישבים להתאמן, אתם מקבלים את המילים שבאמת התחלתם לשכוח, נתפסות בדיוק לפני שהן חומקות, ואף לא אחת מאלה שאתם כבר יודעים בעל פה. לחובבי החזרה המרווחת: זה FSRS אמיתי, החוד של הטכנולוגיה כרגע, עם יומני החזרות שמוכיחים את זה.

זה מופיע גם תוך כדי קריאה. המילים ששמרתם מודגשות בדף לפי אותה תחזית. מילה נדלקת כשאתם עומדים לאבד אותה, וההדגשה דוהה ככל שהזיכרון שלכם לה מתחזק, עד שהיא נעלמת. אתם לא צובעים מילים לפי סטטוס שאתם קובעים. אתם רואים את יכולת ההיזכרות האמיתית שלכם על הדף.

שניהם נותנים לכם להביא טקסט משלכם. Readlang נשען על תוסף הדפדפן שלו, וזה באמת שימושי: אפשר ללחוץ-לתרגם דרך כמעט כל אתר באשר הוא, ואם קריאת הרשת הפתוחה היא מה שאתם רוצים, התוסף הזה לבדו הוא סיבה הוגנת להשתמש בו.

Language Lit הוא יותר מקום לקרוא בו מאשר שכבה מעל אתרים אחרים. אפשר להדביק סרטון YouTube ולקרוא במקביל לאודיו, להכניס כתבת חדשות, קובץ EPUB, קובץ PDF (אפילו סרוק, הוא מריץ OCR), או דף אינטרנט. וגם לא מתחילים ממדף ריק: אפשר לקרוא שיעורים שלומדים אחרים פרסמו לכולם ולפרסם משלכם, ויש ספרייה חינמית של יותר מ-40,000 ספרי קלאסיקה מ-Project Gutenberg, בכל שפה שהאפליקציה תומכת בה.

Readlang שומר על עצמו דק בכוונה. הוא יושב מעל הטקסט וזז מהדרך, ואם קורא רזה הוא כל מה שאתם רוצים, הפשטות הזאת היא יתרון, לא חיסרון.

Language Lit בנוי יותר כמקום לקרוא בו מאשר שכבה מעל אחד. שיעור אפשר להקריא בקול שנשמע באמת אנושי, לא אותו קול ממוחשב שטוח שאתם מפסיקים לשמוע אחרי דקה. הוא יכול לשאת כמה תמונות שרק תרצו, או שאתם יכולים לתת ל-AI לייצר שיעור מאויר שלם, כך שסיפור הופך למשהו שאתם יכולים לדמיין במקום גוש טקסט אפור.

שום דבר מזה לא הופך את Readlang לגרוע יותר במשימה שהוא לקח על עצמו. הוא פשוט עושה פחות, בכוונה. איזה מהם תרצו תלוי בשאלה אם אתם מחפשים עדשה מהירה מעל טקסט או חדר לשבת ולקרוא בו.

Readlang מתרגם לשפה שלכם, אבל אתם מנווטים באפליקציה עצמה באנגלית. זה בסדר אם אנגלית היא טבע שני בשבילכם, ומס שקט אם לא.

ב-Language Lit כל האפליקציה מתורגמת לכל 33 השפות שלה, וכל תרגום לפי הקשר חוזר בשפה שאתם באמת דוברים. אז אם השפה הראשונה שלכם היא לא אנגלית, אתם קוראים, לומדים וחוזרים בתוך השפה שלכם, במקום לנתב את האפליקציה דרך אנגלית כמו שרוב כלי הקריאה חשאית מצפים.

התפריטים, הערות הדקדוק, ההסברים והתרגומים, כולם מגיעים במקום שאתם כבר חושבים בו. עבור מי שאינם דוברי אנגלית ילידיים, זו לעיתים קרובות כל הסיבה שכלי נשאר איתם.